פסק-דין בתיק עת"מ 22041-12-10

1.         עתירה זו, עניינה סירובו של יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה מרום הגליל, מר עמית סופר, (להלן: "יו"ר הועדה" או "המשיב מס' 1"), לחתום על היתרי בניה לבניית בתיהם של העותרים, במגרשים המצויים בהרחבה למושב מירון (להלן: "המושב" או "האגודה").

רקע :

2.         העותרים רכשו מגרשים בהרחבה למושב מירון, במטרה לבנות עליהם בתי מגורים, לשם כך, הגישו לועדה המקומית לתכנון ולבניה מרום הגליל (להלן: "הוועדה"), בקשות למתן היתרי בניה.

3.         במהלך החודשים 07/09 עד 07/10 התקבלו ברשות הרישוי של הועדה החלטות לאשר את בקשות כל אחד מן העותרים לקבלת היתר בניה, בתנאים, כפי שפורטו בהחלטה (נספחים א/1 - א/6 לעתירה).

4.         בקשות העותרים להוציא להם היתרים, בטענה כי מילאו אחר כל התנאים המוקדמים, נדחו על ידי הועדה.

טענות העותרים :

5.         לטענת העותרים, הם מלאו אחר התנאים שפורטו בהחלטת רשות הרישוי, למרות האמור, מסרב יו"ר הועדה לחתום על היתרי בניה, בשל סכסוך שנתגלע בין המשיבים 1,2,4, קרי הועדה, העומד בראשה והמועצה האזורית, לבין מושב מירון, בנושא מימון תשתיות הביוב בהרחבה.

6.         עוד טוענים העותרים, כי לא הומצאה להם החלטת הועדה, לפיה, הוחלט על ביטול ההחלטות הקודמות שלה, ולמיטב ידיעתם החלטה כזו לא נתקבלה, ואם נתקבלה, הרי, בין היתר, היא נגועה בהפליה אסורה, שכן הונפקו היתרי בניה לתושבים אחרים בהרחבה, שמצבם זהה לזה של העותרים.

טענות המשיבים :

7.         המשיבים 1,2,4 (להלן: "המשיבים") העלו בכתב התשובה מס' טענות סף:

א.         דין העתירה להימחק בשל אי מיצוי הליכים, שכן על סירוב ליתן היתרי בניה היה על העותרים להגיש ערר, בהתאם לסעיף 152 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

ב.         העתירה הוגשה בשיהוי, מאחר ולא הוגשה בתוך 45 יום מקבלת ההחלטה עליה היא נסובה או יום היווצרות עילת העתירה.

ג.          העותרים לא גילו בעתירתם עובדות מהותיות ולא צרפו מסמכים שהיה עליהם לצרף. לפי טענה זו, העלימו העותרים מבית המשפט את הבסיס לדרישת המשיבים, כי העותרים ומשיבה מס' 3, האגודה, יחתמו על התחייבות ומילוי תנאי ההתחייבות במלואם. העותרים גם לא צרפו לעתירתם מסמכים הנוגעים לבסיס דרישת המשיבים.

ד.         חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים - טענה זו מכוונת כלפי העותרים 1,2,7, אשר לפי הנטען בתשובה, באו בידיים לא נקיות לבית המשפט, מאחר והחלו בבניית המבנה, ללא היתר כדין, וביחס לעותר מס' 7 אף הוצא צו הפסקה שיפוטי.

ה.         המשיבים טוענים, כי דין העתירה להימחק בשל העדר פניה מוקדמת למשיבים.

8.         לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי החלטתם מצויה במתחם הסבירות הרחב המוקנה לרשות, היא איננה חורגת ממתחם זה, ובוודאי שאין בה חריגה קיצונית ממנו, המצדיקה התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת של הרשות.

9.         בכתב התשובה מפרטים המשיבים את המחלוקת שנתגלעה בינם ובין המשיבה מס' 3 בנושא מימון וביצוע תשתיות ההרחבה לישוב. על פי הנטען, התנגדה הועדה ליתן היתרי בניה לתושבי ההרחבה כל עוד לא יוסדרו התשתיות. בתחילה נשא המושב במחצית עלות התשתיות ומשרד הבינוי והשיכון השלים את 50% הנותרים, בשלב מסוים, כאשר אומדן העבודות עמד על 4,000,000 ש"ח נתבקשה המשיבה מס' 3 להפקיד את חלקה, כדי שתתקבל יתרת הכספים מאת משרד הבינוי והשיכון ואז התברר כי המשיבה מס' 3 מסרבת להעביר את הכספים. נוכח התנהלות זו, הודיעו המשיבים ליו"ר משיבה מס' 3, כי לא תהא כל התקדמות בעניין ההרחבה עד שלא תינתן התחייבות מצידו לפתרון התשתיות, לרבות העלויות הכספיות.

בעקבות דין ודברים עם יו"ר המשיבה מס' 3, נתקבלה התחייבות מטעם המשיבה (להלן: "ההתחייבות", כתב ההתחייבות צורף לתשובה), ועל סמך התחייבות זו פעלה המשיבה מס' 2 בהוצאת היתרי בניה.

בהמשך הוברר, כי המשיבה מס' 3 איננה עומדת בהתחייבות, לכן החליטה המשיבה מס' 2, על אף שבסמכותה לעשות כן בהתאם להוראות התב"ע, לסרב להמשיך להוציא היתרי בנייה.